אני כל הזמן שוקלת אם שווה לי ללכת להיות רופאה.

גם היום בעידן ההיי טק והאקזיטים למיניהם, סביר להניח שכל אימא עדיין חולמת שהבן או הבת שלה יתקבלו ללימודי רפואה. לא תהיה גאווה גדולה מזו. אומנם הדרישות קשות, הלימודים ארוכים, והדרך אל התעודה לא פשוטה, אך ברגע שהילד או הילדה ילבשו את החלוק הלבן ויענדו עליו את התג עם שמם כשלצידו מופיע התואר דוקטור. סביר להניח שכל זה יישכח.

כאמור, בשביל להתקבל ללימודי רפואה צריך לעבוד קשה מאוד. נתחיל בכך שבישראל, לומדים רפואה אך ורק באוניברסיטאות, כאשר כיום מדובר על ירושלים, תל אביב, באר שבע והטכניון. בימים אלו מוקמת פקולטה נוספת באריאל. חלק גדול מהרופאים שעובדים בישראל, למדו בכלל בחו"ל, בגלל הדרישות הגבוהות ובגלל העובדה שכמות המתקבלים מדי שנה איננה גדלה, אלא נשארת זהה. הסיבה היא פשוטה, בשביל ליצור מצב שרק המתאימים ביותר יוכלו להתקבל.

מה הן הדרישות ללימודי רפואה בישראל?

כל אוניברסיטה קובעת לעצמה רף אחד, אך ברמת העיקרון תנאי הסף הם לפחות 735 בבגרויות וממוצע ציונים גבוה בבגרות, כאשר הכוונה היא, ממוצע של 90 פלוס (זה תלוי במוסד), כשמן הסתם מדובר על חמש יחידות אנגלית, מתמטיקה ומקצועות אחרים שקשורים לתחום. מעבר לכך כל מוסד עורך מבחני ידע ומבחני מיון, ראיונות קבלה. אלה נועדו לסנן את המועמדים על מנת לקבל המועמדים המתאימים ביותר.

צריך לזכור, לא מדובר רק בתנאי קבלה גבוהים, אלא תנאי הלימודים הם לא פשוטים. מדובר על תקופת זמן של 4-6 שנים, יש צורך לעבור התמחות במחלקות שונות ולאחר מכן התמחות בתחום מסוים בו רוצים לעסוק. כלומר הדרך מאוד ארוכה עד שמגיעים לשלב בו עוברים את מבחני הסיום, אשר רק אחריהם אפשר להיות רופא בפועל.