בעוד אימא שלי צופה לי גדולות ונצורות ולא מפסיקה לנסות ולהלהיב אותי על מסלולי לימוד מפוארים כגון: רפואה, משפטים והנדסה. אבא שלי דווקא לא חושב שאני צריכה להירשם ללימוד תואר כרגע, הוא דווקא מאמין שמספיק שהרשם לאיזה קורס קצר כמו קורס השקעות ואנסה לדלות כמה שיותר מידע פרקטי על כסף בכמה שפחות זמן.

הוא לא מאמין שאני צריכה לבזבז שלוש שנים מהחיים שלי בשביל להצליח והוא מביע את דעתו בכל רגע נתון אפשרי.

האמת שאין לי ממש כוח להקשיב לאף אחד מההורים שלי, הציפיות של אימא שלי נראות לי קצת מוגזמות, מה גם שאף אחד מהמקצועות שהיא מציעה לי ללכת ללמוד לא נראים לי רלוונטיים עבורי ובטח שאין לי עכשיו את הסבלנות ללכת וללמוד כל כך הרבה שנים.

וגם ההצעות של אבא שלי על הקורסים הקצרים בנושא של איך לעשות כסף ממש לא מדברות אלי. אז החלטתי לעשות מעשה ולהגיד לשניהם שאני מאוד אוהבת אותם, אבל אני מעדיפה לקבל את ההחלטות שלי בעצמי – וזה מה שעשיתי (למרות שאני עוד רחוקה מלקבל את ההחלטה).

ענת היא חברת ילדות שלי, בניגוד אלי, היא כל החיים חשבה על מה שהיא רוצה לעשות והחליטה באופן חד משמעי שהיא תהיה רופאה. בתיכון היא התמכרה לסדרה "האנטומיה של גריי" (אחריה, אגב היא עוקבת עד היום), מה שאף חידד אצלה את השאיפה להיות רופאה.

העניין הוא שענת לא הייתה התלמידה הכי טובה, מהסיבה הזאת לא אני ולא חברות אחרות שלנו חזינו לה עתיד של רופאה, אבל לא רצינו להפריע לה לחלום.

ענת השתחרר מהצבא לפני כולנו, היא טסה להודו לבד וחזרה אחרי יותר משנה בחורה שונה, עם שאיפות אחרות – היא אומנם נשארה בתחום הרפואה אבל עברה מהקונבנציונאלית לאלטרנטיבית ונרשמה ללימודי רפואה משלימה. בניגוד ללימודי רפואה שם סיכויי הקבלה שלה היו נוטלים ל-0, ללימודי רפואה משלימה היא הצליחה להתקבל.

ועכשיו היא לקראת הסיום של השנה הראשונה והיא ממש מאושרת מהלימודים. בסוף המסלול היא תהיה רופאה, אולי לא כמו שחשבה בהתחלה אבל בכל זאת סוג של רופאה..

כשאתה מתחיל להתעניין בלימודים אקדמיים, אתה חוזר פתאום לתעודת הבגרות שלך, אותה תעודה שהזנחת 4 שנים, לא טרחת להסתכל עליה ואתה בכלל לא זוכר (או מעדיף לא לזכור) את הציונים שמופיעים בה.

תשמעו, אני לא הייתי תלמידה טובה אבל גם לא גרועה, בסדר כזאת, הוצאתי תעודת בגרות מלאה עם ציונים שבגיל 18 חשבתי שהם לא רעים. אבל האמת ממש לא התעמקתי בהם כי כבר הייתי בצבא כשהגיעה התעודה והיו לי דברים אחרים להתעסק איתם.

בכל מקרה, כשהתחלתי סוף סוף להתעניין בלימודים לתואר ראשון, הבנתי כמה הציונים שחשבתי שהם לא רעים, גרועים ובקיצור ראיתי שאם 3 יחידות באנגלית ובמתמטיקה אני לא יכולה לעשות יותר מדי, אלא אם אני מתכננת ללמוד BA כללי באיזו מכללה נידחת – זה ממש לא התכנית שלי.

אז למרות שהכנה לבגרויות הולכת לקחת ממני תקופה ארוכה יחסית, אין לי ברירה אחרת אלא להירשם למסגרת כזאת ולהתחיל לשפר את הציונים האלו. אז זה מה שעשיתי, נרשמתי ללימודי הכנה לבגרויות בתקווה שאותם ציונים "לא רעים" יהפכו להיות מינימום לא רעים בלי מרכאות ואפילו טובים.

אני עדיין חיה את החוויות של הטיול במזרח, אני יודעת שכבר עברו שלושה שבועות ואני כבר חייבת לנחות בכל המובנים ולהתחיל את החיים של ה"מבוגרים", אבל אני עדיין שם. כולם מסביבי מדברים על לימודים, חלק מהחברות שלי נמצאות כבר בשנה הראשונה או השנייה של לימודי משהו באוניברסיטת משהו וגם ההורים שלי כבר מתחילים לאותת לי בכיוון.

אז יום אחד קמתי והחלטתי שזהו, מספיק ריחפתי ועכשיו הגיע הזמן לעשות, אז בתור התחלה מצאתי עבודה כמלצרית בבית קפה ובאותו היום גם נרשמתי ללימודי נהיגה, אמרתי לעצמי שעד שאני אחליט מה אלמד באוניברסיטה כדאי שבינתיים אעשה רישיון נהיגה ואפסיק להיות תלויה באנשים שיקפיצו אותי לכל מקום כמו ילדה.

התקשרתי למורה נהיגה של אחי אבנר, זה קצת פאדיחה כי הוא בן איזה 17 והתחיל ללמוד נהיגה לפני, סביר להניח שיקבל גם רישיון קודם. אז עם 4 משמרות בשבוע בבית הקפה ופעמיים בשבוע לימוד רישיון, נשאר לי גם זמן לחשוב, לחפש מידע ולנסות להבין מה אני רוצה ללמוד.

אם בא לכם גם ללמוד נהיגה, תוכלו למצוא מענה למבוקשכם כאן