סיימתם צבא, עבדתם במשך שנה-שנתיים, חסכתם כסף ובזמן הזה התחלתם לתכנן את הטיול הגדול, הודו, דרום אמריקה, אוסטרליה וניו זילנד, אפריקה, כל העולם פתוח בפניכם. אין לכן תוכניות מיוחדות, רק לטייל, לצבור חוויות, להכיר אנשים ולקוות שזה לא ייגמר אף פעם.

אך אחרי חצי שנה או שנה אתם צריכים לחזור לארץ, אפשר לומר שאתם צריכים לחזור אל המציאות. בין אם זה בגלל שנגמר הכסף ובין אם זה בגלל שהמשפחה לוחצת או שאתם מבינים שיש גבול כמה אפשר לטייל וצריך להתחיל בחיים עצמם, לימודים, עבודה, זוגיות ושאר הדברים שמחכים לכם.

הרבה מאוד צעירים נתקפים בדיכאון אחרי הטיול הגדול. אומנם זה עובר אחרי כמה זמן, בדרך כלל, ובכל זאת מדובר במצב מאוד לא נעים. אף אחד לא רוצה למצוא את עצמו בדיכאון, בטח לא אחרי תקופה כל כך מהנה ומעניינת.

דיכאון אחרי טיול הוא דבר לגיטימי מאוד. הרי במשך מספר חודשים ולעיתים אפילו למעלה משנה, טיילתם, לא הייתם צריכים לעבוד, אף אחד לא אמר לכם מתי לקום, מתי ללכת, מתי לחזור. שלא נדבר על זה שישנתם בבתי מלון, הוסטלים, ולא אצל ההורים, כפי שסביר להניח תעשו ברגע שתחזרו ארצה. ובכל זאת, צריך לדעת כיצד להתמודד עם הדיכאון וכיצד לצאת ממנו.

איך יוצאים מדיכאון אחרי טיול?

כניסה מהירה לשגרה –  אחת הדרכים הטובות ביותר לצאת מדיכאון אחרי טיול גדול, זה פשוט להיכנס מהר מאוד לשגרה מסוימת. עבודה, לימודים, משהו שיכניס אתכם למסלול החיים הרגיל.

חברים/חברות – סביר להניח שלא כל החברים והחברות שלכם עשו טיול אחרי צבא, חלקם נשארו בארץ. תיפגשו איתם, תחזרו לחבר'ה שלכם. לאט לאט תשתלבו שוב בחזרה, ותוכלו למצוא דברים אחרים שיעניינו אתכם.

יעד חדש – זה שהחלטתם לחזור ארצה מהטיול, או נאלצתם לחזור, לא אומר שאתם לא יכולים לתכנן טיול חדש. תתחילו לעבוד על זה, תקבעו לעצמכם יעד ותחליטו שאתם נוסעים שוב. הלימודים יכולים לחכות לכם, הפעם תעשו את זה מעט שונה עם נחיתה יותר רכה.

הפרדוקס של לא מעט צעירים וכן של לא מעט משפחות עם ילדים שמתגוררים במרכז הוא מאוד לא פשוט. מצד אחד, הם רוצים לשכור דירה בתל אביב, מי לא רוצה לחיות בעיר הגדולה, איפה שיש הכל, במרכז העניינים, איפה שנמצא כל דבר, בעיר ללא הפסקה? מצד שני, המחירים של דירות להשכרה בתל אביב הם גבוהים לאין שיעור מאשר בערים אחרות, שלא נדבר על זה עלויות של מחייה בעיר, בין אם זה ארנונה ומסים אחרים, ובין אם מדובר בהוצאות אחרות שקשורות למחייה בעיר.

כיצד מתמודדים עם פרדוקס כזה? אז יאמרו חלק מהאנשים, פשוט לא מתגוררים בתל אביב. מחפשים מקומות אחרים לחיות בהם ומתי שרוצים מגיעים אל העיר. אך מה לעשות אם לא תמיד זה אפשרי? נניח אם העבודה בעיר, או אם לומדים בעיר? מה עושים אז? צריך למצוא פתרון אידיאלי כיצד אפשר בכל זאת להתגורר בעיר, ואפשר למצוא דרכים שונות לשם כך.

כשאנחנו רווקים וצעירים, אז זה יותר פשוט. אנחנו יכולים למצוא שותפים ולהתגורר איתם. החלק של כל אחד יורד, וכך אפשר ליהנות מעלויות הרבה יותר נמוכות ביחס לעלות של השכרת דירה לבד. אם יודעים להשתתף בהוצאות שונות (אוכל, אינטרנט, טלוויזיה וכדומה), אז בכלל הכל מסתדר הרבה יותר טוב. כמובן שתמיד אפשר לחסוך כמה שיותר דרך הקטנת הוצאות על מחייה.

כשאנחנו הורים לילדים, משפחה צעירה, זה יותר מורכב ובכל זאת אפשרי. הרבה פעמים מדובר על הורים עם שתי משכורות, אפשר לחסוך בהוצאות לא חשובות, אפשר להחזיק רכב אחד או אפילו זה לא, ולהשתמש למשל באופניים ותחבורה ציבורית, אפשר לחפש פתרונות זולים יותר לדברים שעל פניו אמורים לעלות הרבה, וכך ניתן לצמצם עלויות שוטפות.

כמובן שבשני המקרים אפשר להקטין את עלויות השכרת הנכס, אם מחפשים נכסים באזורים לא מבוקשים, אזורים שהנכסים בהם הרבה יותר זולים מאשר במקומות אחרים, דרום העיר, אזור יפו, אזור תחנה מרכזית, שכונות שהן אומנם לא מרכזיות אך בהחלט כאלה שאפשר להתגורר בהן תקופה מסוימת.

לא מעט צעירים וצעירות בוחרים להירשם אל מכינה קדם אקדמית לפני שהם נכנסים לאוניברסיטה. במקרים רבים, אין להם ברירה והם חייבים לעשות זאת על מנת להתקבל לחוגים מסוימים, במקרים אחרים, הם יכולים לבחור אופציות אחרות, אך הם בוחרים לעשות זאת. השאלה היא, האם זה שווה את זה או לא.

מכינה קדם אקדמית היא למעשה כמין מכון שמאפשר לכל מי שנרשם אליו, לשפר ולהשלים בגרויות מתוך כוונה להתקבל לפקולטה מסוימת. במקרים רבים מדובר על מכינות ספציפיות, כלומר כאלה שמכינות את הנרשמים ספציפית לפקולטה מסוימת. אז זה לא חייב להיות רק בהקשר של בגרויות אלא גם בהקשר של מקצועות שקשורים לאותו תחום. למשל, אם מישהו רוצה להירשם ללימודי עיצוב או אדריכלות, הוא יכול לעבור דרך המכינה, שם ילמדו מקצועות מסוימים שקשורים לתחום ומעבר לכך, גם יאפשרו לו להכין תיק עבודות, אותו הוא ייקח אל ראיון הקבלה. זה יכול לעזור לו להתקבל.

לעומת זאת, יש מכינות כאמור אשר כוללות אך ורק מבחני בגרות רגילים, ומטרתם לאפשר לצעירים ולצעירות שנרשמים אליהן, לשפר את הציונים שלהם ודרך כך להתקבל ללימודים במוסד אליו שייכת המכינה.

האם זה משתלם?

מן הסתם, לא מעט צעירים וצעירות שואלים את עצמם, האם זה בכלל משתלם ללמוד במכינה קדם אקדמית. התשובה מתחלקת לכמה רבדים.

אם אתם מתכוונים ללמוד במוסד מסוים, אתם יודעים בדיוק מה אתם רוצים ללמוד בו, אז אכן זה משתלם. כי אז אתם לומדים להכיר את המוסד, אתם מתחברים אליו, יהיה לכם הרבה יותר קל להשתלב בו בהמשך.

זה נכון גם אם אתם בוחרים ללמוד מקצוע מסוים שאין לכם שום רקע בו. כמו שציינו, עיצוב, אדריכלות או מקצועות אחרים שיש בהם מכינות. בצורה כזו אתם לא תצטרכו להיכנס אל תחום שאתם לא מכירים.

העניין הוא, שאם אתם לא החלטתם מה ללמוד ואיפה, אז אם תחליטו ללמוד במכינה מסוימת, אולי זה ייאלץ אותם ללמוד שם גם אחר כך, וייתכן מאוד שזה יגביל אותכם בכלל. לכן משתלם במקרים כאלה, לחשוב על זה שנית.

אני כל הזמן שוקלת אם שווה לי ללכת להיות רופאה.

גם היום בעידן ההיי טק והאקזיטים למיניהם, סביר להניח שכל אימא עדיין חולמת שהבן או הבת שלה יתקבלו ללימודי רפואה. לא תהיה גאווה גדולה מזו. אומנם הדרישות קשות, הלימודים ארוכים, והדרך אל התעודה לא פשוטה, אך ברגע שהילד או הילדה ילבשו את החלוק הלבן ויענדו עליו את התג עם שמם כשלצידו מופיע התואר דוקטור. סביר להניח שכל זה יישכח.

כאמור, בשביל להתקבל ללימודי רפואה צריך לעבוד קשה מאוד. נתחיל בכך שבישראל, לומדים רפואה אך ורק באוניברסיטאות, כאשר כיום מדובר על ירושלים, תל אביב, באר שבע והטכניון. בימים אלו מוקמת פקולטה נוספת באריאל. חלק גדול מהרופאים שעובדים בישראל, למדו בכלל בחו"ל, בגלל הדרישות הגבוהות ובגלל העובדה שכמות המתקבלים מדי שנה איננה גדלה, אלא נשארת זהה. הסיבה היא פשוטה, בשביל ליצור מצב שרק המתאימים ביותר יוכלו להתקבל.

מה הן הדרישות ללימודי רפואה בישראל?

כל אוניברסיטה קובעת לעצמה רף אחד, אך ברמת העיקרון תנאי הסף הם לפחות 735 בבגרויות וממוצע ציונים גבוה בבגרות, כאשר הכוונה היא, ממוצע של 90 פלוס (זה תלוי במוסד), כשמן הסתם מדובר על חמש יחידות אנגלית, מתמטיקה ומקצועות אחרים שקשורים לתחום. מעבר לכך כל מוסד עורך מבחני ידע ומבחני מיון, ראיונות קבלה. אלה נועדו לסנן את המועמדים על מנת לקבל המועמדים המתאימים ביותר.

צריך לזכור, לא מדובר רק בתנאי קבלה גבוהים, אלא תנאי הלימודים הם לא פשוטים. מדובר על תקופת זמן של 4-6 שנים, יש צורך לעבור התמחות במחלקות שונות ולאחר מכן התמחות בתחום מסוים בו רוצים לעסוק. כלומר הדרך מאוד ארוכה עד שמגיעים לשלב בו עוברים את מבחני הסיום, אשר רק אחריהם אפשר להיות רופא בפועל.

בזמן שצעירים בארצות הברית ואירופה, מנהלים בדרך כלל מסלול חיים דומה, מתגוררים אצל ההורים עד גיל 18, הולכים ללמוד בקולג' ואז מתחילים לעבוד, לטייל בעולם או מתחתנים. הרי שאצל הצעירים בישראל זה בנוי מעט שונה כידוע, אחרי התיכון מתגייסים לצבא ובגיל 21 נוסעים לטיול הגדול בחו"ל. כשהם חוזרים ארצה מתחילות השאלות הגדולות, מה לעשות?

בפני צעירים שחוזרים מטיול בחו"ל אחרי צבא, יש כמה אפשרויות. הראשונה, להתחיל ללמוד, בין אם זה אומר להשלים בגרויות, לעשות פסיכומטרי ולהתחיל לימודי תואר ובין אם זה אומר להתחיל בלימודי תואר או תעודה.

אופציה שנייה היא ללכת לעבוד. יש מי שעושה את זה בשביל לעצמו (ולאחרים) את הכסף שהוא הוציא בחו"ל, לעומת זאת יש מי שעושה את זה כי הוא לא רוצה או לא צריך ללמוד, וזה טבעי מבחינתו להתחיל את החיים בעבודה.

אופציה נוספת שלא מעט צעירים בוחרים בה היום היא התנדבות. צעירים רבים חוזרים מהמזרח, אפריקה או מרכז אמריקה ורוצים לשנות את המציאות בה הם חיים. לעיתים הם נשארים שם ומתנדבים, לעיתים חוזרים לארץ ומתנדבים כאן, בתקווה לשנות את העולם.

אני בורכתי במשפחה שמחה ומאושרת, ההורים שלי נשואים קרוב ל30 שנים והם מסתדרים מעולה. לא נשקר ונאמר שאין ריבים ובעיות, למי אין, אבל הם מוצאים את הדרך להתמודד איתם.

חברתי הטובה ביותר, שמה ישאר חסוי במערכת, גילתה להפתעתה שההורים שלה מתכננים להתגרש. אני ידעתי שיש בעיות והיא לא פעם אמרה שממש קשה לה עם הצעקות והריבים, אבל היא לא תיארה שזה יקרה.

יש לה אח קטן בגיל 14 ואח גדול אחד אחרי צבא, וכמובן שמתחילות השאלות – מה עושים? איפה גרים והכל…

אני מקווה כמובן שהכל יהיה טוב ולפעמים דווקא להיפרד עושה טוב לכולם. אני מקווה שהפרידה תהיה טובה ולא במלחמה (היא אמרה לי שבחרו בשיטת של גישור גירושין). מקווה באמת שזה יסתיים טוב ונעים

כי בסופו של דבר ההורים שלה ישארו ההורים שלה גם אם הם לא יהיו ביחד…

וואו כמה שאני מנצלת את החגים הללו בלהתחמק מהחלטות רציניות שאני צריכה לקבל. למרות שהארוחות המשפחתיות המהוות את נחלת החגים, הן ההזדמנות של כל הדודות למיניהן לשאול כל מיני שאלות מעיקות לגבי העתיד, הלימודים והחיים ולמרות שנהיה לי כאב ראש מרוב תשובות מתחמקות, עדיין הצלחתי לארגן לעצמי אחלה חגים – יצאתי לטיול, הייתי בפסטיבל במדבר, טיילתי בירושלים עם חברות, ראיתי המון טלוויזיה, בקיצור עשיתי הכול חוץ מלחשוב על העתיד שלי.
תיכף נגמרים החגים ואיתם התירוצים ואני חייבת לחזור לפוקוס – באסה…

בזמן האחרון, אני קולטת שהפכתי להיות מכורה לטלוויזיה ועוד לפריים טיים
קלטתי את זה, ברגע שנגמר האח הגדול וידעתי שבאותו השבוע גם המירוץ למיליון אמור להסתיים
הרגשתי דיכאון, מה אני אראה עכשיו בטלוויזיה, מה ימלא את חיי.
וכשראית את התשדיר הבא נרגעתי –

כשהבנתי מה מרגיע אותי, התחלתי להילחץ. בקיצור חייבת למצוא לי איזה ספר טוב ועוד כמה תחביבים…

עד שאחליט מה ללמוד, איפה ולמה. התחלתי לפתח תחביב בדמותו של בישול צמחוני. בזמן הטיול בהודו, החלטתי להפסיק לאכול בשר וכשהגעתי לארץ התאהבתי בבישול הצמחוני.

אחד המתכונים שאני ממש אוהבת זה ממולאים צמחוניים, עכשיו הייתי נותנת לכם את המתכון המדויק, הבעיה שאני עובדת על פי העיניים, אז אתם לכם מתכון כללי.

מתכון כללי לממולאים צמחוניים
פלפלים בכמות שתמלא את הסיר בלי רווחים מוגזמים (אני אוהבת לגוון בצבעים)
למילוי: אורז או בורגול, פטריות, שמיר, בצל, מלח, פלפל, פפריקה, את הפנים של עגבנייה. מערבבים את הכול יחד וממלאים את הפלפלים עד השלושת רבעי בערך.

לרוטב אני אוהבת להשתמש ברסק עגבניות, מים, שמן, מלח, פלפל, טיפה סחוג (חיבה לחריף) וכל מה שאתם אוהבים ברוטב שלכם.

מכסים את הפלפלים בסיר עם הרוטב ומבשלים על חום נמוך – בערך שעתיים, שלוש, עד שזה מוכן.

בתיאבון שיהיה – כי זה ממש טעים.